יד בנימין | יד בנימין – קהילה תורנית במרכז הארץ

ח׳ באדר ה׳תש״ע (February 22, 2010)

22

הארון ארכו לרחבו של הבית

בברייתא (מנחות צח.) מבואר: “כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית, חוץ מארון שארכו לרחבו של בית, וכך היה מונח וכך היה בדיו מונחין”. כלומר, בדי הארון היו מונחים בצד הקצר (רוחב) הארון, ומלא ארכו של הארון ביניהם, וכך היה מונח ארכו לרוחב קודש הקדשים.

הגמרא מבארת שהוצרכו לכך משום שארבעה אנשים נשאו את הארון, שנים מלפנים ושנים לאחור, ואילו היו הבדים מונחים לאורך הארון, לא היה מספיק מקום לשני האנשים לעמוד בתוך הרוחב. אך צריך עיון, למה היה צורך לעמוד בין הבדים, הלוא היה אפשר ללויים לעמוד בצד החיצוני של הבדים?

נראה לבאר על פי המדרש (במדב”ר ה, ח), שמוסיף בענין נשיאת הארון שכל הלוים היו הולכים ופניהם כלפי הדרך, “אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון”. כלומר, שני הלוים שהיו הולכים בצד הקדמי של הארון לא הלכו קדימה, אלא הלכו אחורה ופנו כלפי לארון כדי להראות לו כבוד שלא לפנות אחוריהם לארון. וכן פסק הרמב”ם (הל’ כלי המקדש ב, יג): “כשנושאין אותו על הכתף נושאין אותו פנים כנגד פנים, ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים”.

לפי זה אפשר לפרש שהלוים הנושאים את הארון היו צריכים לעמוד בין הבדים כדי שיפנו ישירות אליו, ולא יעמדו לצדו. זה מרמז על מרכזיותה של התורה, שפונים ישירות אליו, ולא נושאים אותו רק “מהצד”.

מעבר לצורך הטכני לשאת את הארון ולהניחו לרחבו, אולי אפשר לתת לו גם משמעות מוסרית. הרי בתוך הארון היו מונחים שני לוחות הברית, זה אצל זה. בלוח הראשון, הכולל חמש הדברות הראשונות, היו המצוות בין אדם למקום – אנכי, לא יהיה, לא תשא, זכור, וכבד (שההורים הם שותפים עם הקב”ה ביצירת הוולד). בלוח השני, הכולל חמש הדברות האחרות, היו המצוות בין אדם לחבירו – לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, ולא תחמוד. אילו היה הארון נתון לארכו – היה צורך להקדים אחד מהלוחות לחבירו, כאילו מצוות אלו חשובים מאלו, חלילה. אולם, כשהארון מונח לרחבו – שני הלוחות מונחים זה אצל זה בשוה, את שניהם נושאים זה ליד זה, ואת שניהם פוגש האדם לפניו בשוה.

RSS Feed

עדיין אין תגובות.

השאירו תגובה!

<<

>>

@YadBinyamin

Posting tweet...